לכל אחד יש ניצוץ---

הוא נותר בודד.

הרגיש עלוב ועזוב.

אחרון תמיד, אחרי כולם.

מתי הוא יצליח ללכת בתלם???
כמה שהוא מנסה, הוא לא מצליח.

תמיד הוא אחרון, מפגר, מדדה בצעד אחר אחרי כולם.

מה יהיה איתו???
אין לו תקווה!!!!.....
פתאום הוא הזדקף, שמע קולות מתקרבים אל מקום עומדו.

בטח זה לא בשבילי, נזכר, והמשיך להשתופף עגום.

הקולות העליזים התקרבו, 

והוא החל לזהות מביניהם קולות צהלה לצד קולות אכזבה,

קולות מולהבים לצד קולות מבואסים....

והוא ניסה להבין מה קרה.
בטח המבואסים קשורים אלי....כרגיל....כך חשב,

 אך ציפתה לו הפתעה:

הקולות העליזים והשמחים, כפי הנראה, יועדו אליו!!!

הוא שפשף עיניים כלא מאמין.

וזקר את אוזניו להקשיב שוב, לוודא שאין זה תעתוע:
"שקדיה צדיקה!"

כך לחשה לו בעלת המצלמה הגדולה

"כל הכבוד שנשארת קצת לבנה.....

כולם ירוקים כבר, ורק את חיכית לנו!!!

את ממש מיוחדת ובעלת אישיות נדירה!...

ירבו כמותך בשקדיות....."
הוא בלע את המילים בשקיקה, 

ובשעה הקרובה הפעילות סביבו שקקה חיים.

אכן, לכל אחד יש תקווה! סיכם לעצמו.....
וגם לי הייתה תקווה, 

אחרי שהגענו ללטרון וגילינו את הכל ירוקקקקקקקקקק.......

וזה חלק מהסט שצולם באותו מעמד מרגש ובלתי ייאמן-----